<h1>ראבי"ה סימן קל"ה</h1>
<h2>דף קח:</h2>
קיימא לן כחכמים דבין יין חי ובין מזוג מברכים עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים. ותו אמרינן בפרק ערבי פסחים שתאן חי יצא אמר רבא ידי יין יצא וכו'. ומודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכים עליו עד שיתן לתוכו מים, מאי טעמא אמר ר' אושעיא בעינן מצוה מן המובחר. והני מילי בימיהם שהיו ייניהם חזקים, כדאמר[ינן] בפ' המוכר פירות אמזיגא עלוי עלייה, אבל לדידן אפילו קוטרא דשרגא מהני ליה. ואאוצר של יין קאי. ובזבחים בפרק קדשי קדשים דאמרינן נסכים שמא יתעשנו, התם דלמזבח כמה דתקיף וחזק טפי מעלי. וכן משמע במנחות ובפ' [לא יחפור] דהעשן מחלישן, וכשר לברכה ולקידוש: והא דאמור רבנן נותן לתוכו מים, היינו דוקא לאחר גמר ברכת הארץ כשמוזגו לשתות ולברך בורא פרי הגפן, וכדאמרינן בפרק ערבי פסחים שתאן חי יצא, דמשמע דוקא בדיעבד. ולקמן דאמרינן עשר הדברים נאמרו בכוס של ברכה וחד מינייהו חי (ו)היינו לכתחלה. וראיתי שגורס ר"ח חי אמר רב חנן ובברכת הארץ, שזהו שבח הארץ שהיין חזק. ויש גירסות אחרות, אבל זה עיקר. ויש אומרים שמזוג ולא מזוג חי איקרי, כדאיתא בפרק בן סורר ומורה, אי נמי חי אכוס קאי, ובבבא קמא אמרינן שבירתן זו היא מיתתן, אבל ליין הוא מצוה למזוג במזיגא דרבא. ורבותי פירשו חי פריש"ק שמוציאים אותה מן החביות. ויש מפרשים שנותנו חי בכוס ושוב מ[ו]זגו. ותפוס לשון ראשון.
